מעבר לכוס קפה הראשונה של הבוקר.
מעבר לפקק על איילון.
מעבר ל"דד ליין".
מעבר לדוחות חנייה.
מעבר הכעס. מעבר לשמחה. מעבר ללחץ שגובר עלינו מיום ליום.
מעבר לכול זה יש עולם אחר. עולם של אתלטים.
עולם של רצים. אנחנו, רצי העולם, התאחדנו ביום כול כך מיוחד. ביום שאנחנו לא רצים לבד. אנחנו רצים עם כול העולם. באותו זמן. באותו "ביט". כולנו ביחד וכול אחד לחוד. אנחנו משפחה אחת גדולה. אנחנו שאומרים "כול הכבוד", "בהצלחה", "נשאר עוד טיפה", "יאללה, לא עוד הרבה" אחד…
המשך...
פורסם ב: אוקטובר 25, 2009 בשעה: 6:38pm