10 שבועות לישראמן – הישורת האחרונה

חלף ועבר לו שבוע ההפחתה האחרון באימונים לקראת הישראמן. מעכשיו ועד התחרות יש סידרת שבועות ארוכה ומפרכת שהופכים קשים משבוע לשבוע, ובסופם שבועיים של הפחתה המסתיימים בתחרות עצמה.

השבוע עצמו היה קצר וכואב. יחסית מעט אימונים, ומשך כל אימון קטן. העצימות לעומת זאת המשיכה ועלתה באופן יחסי לשבוע הקודם, כאשר האימונים הארוכים של סוף השבוע מושכים יותר ויותר לרמות העצימות הגבוהות.

אולי בזכות השבוע הקצר, ואולי בזכות האימונים בשבועות והחודשים שחלפו, יש תחושה שלא משנה מה אני מעמיס על הגוף – הוא מציית ו"מספק את הסחורה". זו מסוג האמירות הכי מפחידות – מכיוון שבשלב זה כל כך קל לעבור מהצלחה באימונים לפציעה וכישלון ... והכול מסתובב במרווח הזה שקטן והולך ככל שהזמן חולף.

לאט לאט נוסף לרכיבות הארוכות המימד של ההתמודדות עם השעמום. השעמום של שעות רבות על האוכף, ששום עלייה לא יכולה להעביר. אז חלק מהדרך עוברת בעזרת שירים (וטוב שאין אף אחד בסביבה לשמוע), וחלק אחר בניפנופי שלום לרוכבים השונים, אבל בסך הכול מדובר באתגר לא קטן. תחביב קטן שהתחלתי לי הוא ספירת הרוכבים שעברתי ועברו אותי, כמובן תוך דיון פילוסופי שלם על איזה עקיפה נחשבת למניין ואיזה לא. הסיכום השבוע היה 18:0, או שמא 19:1? כיצד סופרים רוכב שעברתי אותו, אח"כ נעקפתי על ידו בעלייה, ומייד בסיומה עקפתי אותו שוב ולא נפגשנו יותר?

נקודות האור של השבוע

- היה קל J

- הרכיבות והריצות הקשות של סוף השבוע עברו באופן חלק במיוחד, וכל מני כאבונים קטנים שליוו אותי בשבועות שחלפו נעלמו להם.

סיכום יומי (תכנון מול ביצוע):