12 שבועות לישראמן – זמן טיול

לאחר שבועיים עמוסים שלא הותירו פנאי לעדכונים, אפשר לחזור ולסכם את השבועיים שהיו.

השבוע הראשון מבין השבועיים שחלפו עמד בסימן מרוץ "חוצה ארץ". כחלק מההחלטה לשלב "אירועי נשמה" במהלך האימונים, גם אם הם אינם תואמים את תוכנית האימונים, החלטתי להשתתף במקצה ה-60K בחוצה ארץ. תוך 36 שעות מסיום המרוץ מצאתי את עצמי שוב בדרך, והפעם בגובה 11 ק"מ עם הפנים מערבה. כל אלה יצרו עומס לא קל, שעם הצורך לעמוד בדרישות השוטפות של החיים השאיר מרווח קטן מאוד לאימונים ושינה.

כאמור, השבוע ה-13 כאמור עמד בסימן "חוצה ארץ". הרעיון הבסיסי היה לשלב את האירוע במהלך האימונים, עם הפחתת עומס קלה לפני האירוע וחזרה לשגרה בשבוע שלאחריו. בהחלטה זו הייתה לא מעט יהירות להניח שלא רק שהאימונים הלא ספציפיים (השילוב של מגוון אימונים אירוביים) יאפשרו לצלוח ריצת שטח לא קלה באורך של 60K (פי 2 מכל ריצה שעשיתי באימונים בשנה האחרונה), ואף להמשיך באימונים הרגילים ממש עד האירוע. בפועל השבוע התחיל לפי מתכונת האימונים הרגילה, כאשר השינוי העיקרי היה להקדים את אימון האינטרוואלים בריצה מיום רביעי לשני, ולפנות את ימים רביעי וחמישי למנוחה. יום שלישי נישאר "יום נפח אירובי" לפי התוכנית. יתר על כן, בגלל שהאירוע הוגדר על ידי כ"אירוע נשמה" ולא תחרות, לקחתי אותו במין "נון שלנטיות" וללא שום התרגשות או הכנות מיוחדות – וכמובן זכיתי ב"עונש" המתאים.

בפועל, למעט העובדה שעקב נסיבות מנסיבות שונות מצאתי את עצמי ער כל הלילה שטרום הזינוק, הכול הלך למישרין ... כמעט. לשמחתי, חוש שישי לחש לי לא להסתמך על סיוע חיצוני, ויצאתי לריצה עם מנשא מים מלא באיזוטוני על הגב, עם שקיות אבקת איזוטוני וג'לים שיספיקו לי לכל הדרך בהנחה שהמארגנים ידאגו לתחנת מים כל 20 ק"מ. כך דירדסתי לי להנאתי (מאחר וקשה להגדיר את קצב הריצה ל-60K כריצה ממש) עד מעט אחרי הק"מ ה-40 ללא כל בעיה. ואז, ללא כל התרעה החליטו הרגליים שפשוט נימאס להן, ושבתו. ומאותו רגע, למרות ההרגשה הפיזית הכללית המצוינת, מצאתי את עצמי ניגרר בהליכה אל קו הסיום, מלווה באכזבה ותמיהה על אשר קרה. גם היום קשה לי לנתח את הסיבה לנפילה הקשה, אם כי ההערכה שלי שפשוט נפלתי באחת המלכודות המוכרות ביותר: "respect the distance" – אם המטרה שלך לרוץ 60K, אין ברירה חוץ מאשר לתרגל בריצה מרחקים השואפים למרחק היעד, ולא ניתן להסתפק באימונים קצרים משמעותית וביכולת אירובית כללית טובה.

לשמחתי, כאבי השרירים ברגליים חלפו להם במהירות, וכאשר מצאתי את עצמי עולה למטוס אי שם בלילה שבין שבת לראשון, כבר כמעט ולא נותרו סימנים לריצה. המארחים שלי היו חביבים מספיק לספק מלון עם חדר כושר סביר, וכך כבר ביום שני בבוקר מצאתי את עצמי מתאמן על אופניים בחדר הכושר, ומשלים באימון ריצה על המסילה ביום שלישי בבוקר (אירוע חריג ומצער לכשעצמו ;-) ). כמובן שהערבים היו מוקדשים להשלמת קלוריות בתוספת בירה מקומית לא רעה כלל.

נקודות האור של השבוע

- מרוץ "חוצה ארץ" – אירוע בעל פוטנציאל אדיר, שלולא לווה בנפילת יכולת שלי, ובכשלים ארגוניים של המארגנים היה נחרט כאירוע שיא בלוח התחרויות בכלל. בפועל, הסתמכות על משאבים עצמיים השאירה אותו כאירוע ראוי לציון, אבל עם לא מעט סימני שאלה לגבי השנים הבאות.

- שמירה על משטר אימונים סביר, חרף העומסים השונים, וההתאוששות המהירה אחרי חוצה ארץ.

סיכום יומי (תכנון מול ביצוע):

מצטבר שבועי (תכנון מול ביצוע):

והגרפיקה הרגילה: