25 שבועות לישראמן – שיא השעמום

שבוע ראשון עם סימנים קלים לסוף החום הגדול, שהסתיים בחזרה של הקיץ לסוף השבוע. מבחינת האימונים כנראה שזה היה השבוע המשעמם ביותר מאז ... בעצם מאז יצאתי מחדש לדרך לפני 12 שבועות.

השותפים לריצה שלי, כלומר המעטים מתוכם שלא אבדו לטובת הקיץ ושעות אימונים הבלתי סבירות, ממוקדים רובם ככולם בסיום ההכנות למרתוני הסתיו ורצים מרחקים בלתי סבירים בעליל עבורי, כך שאני מוצא את עצמי רץ לבד יום אחרי יום ושבוע אחר שבוע, מין "בעסה" שכזאת.

כדי לקנח שבוע לא חביב זה, נוספה הבשורה על דריסתו של רוכב נוסף ביום שישי זה, ושוב כנראה מדובר בצעירים שחזרו לאחר שלא ישנו כל הלילה (ולא יהיה מפתיע לגלות שצרכו גם אלכוהול וסמים אחרים) וסטו לתוך השוליים ופגעו ברוכב. וכדרכה, מדינת ישראל שותקת, ולכל היותר מעלים רעיונות לאסור על רוכבים לרכב בשולי כבישים בין-עירוניים במקום להתמודד עם לב הבעיה עצמו: הזלזול המוחלט בחוק מצד כל העם: נהגים, רוכבים ונבחרי העם עצמם מחד, והצורך בהקמת תשתיות מתאימות לרוכבי אופניים לצד הכבישים הבינעירוניים ו/או בנתיבים נפרדים לחלוטין, כנהוג במדינות מתוקנות. לכן מה הפלא שהודעות כגון אלה, ושיחות מודאגות שמתחילות ב"אתה עונה לטלפון" עם אנחת רווחה חרישית ברקע, ימשיכו ויחזרו על עצמן.

נקודות האור של השבוע

- סימנים ראשונים לסתיו באוויר. הבקרים מתחילים להתקרר וכמעט ניתן לומר שנעים.

- רכיבת ערב על אופני הרים בשדות רעננה ולשמורת פולג. המוני רוכבים בשבילים, ואלמלא החושך שרדף אחרי הייתי ממשיך לרגע לגבעת החצבים לראות האם רואים את החצבים הראשונים.

והגרפיקה הרגילה: