4.7 - היום האחרון - מי היה מאמין, סיימנו

זהו, לפני כשעה סיימנו את הטור ובקצב מסחרר (3:45 לקטע של 102 ק"מ עם שתי עליות קשות של מעל 1,500 מטר בדרך). למרות כל הקשיים, הפציעות, המחלה, התאונה סיימנו את הטור לפני מרבית הקבוצה (לפניינו רק שתי זוגות של אנשי ברזל שמתאמנים ומתחרים כבר מעל 10 שנים באופניים). היה קושי עצום, סבל קשה אבל נחישות ועבודת צוות (ובעיקר יכולת התחרות המופלאה של ליאור שמשך אותי להרבה יותר ממה שאני מסוגל במצבי הנוכחי) הביאו לתוצאה לא רעה.

הקטע היום התחיל במישור של 33 ק"מ אותו רכבנו בפלטון וסיימנו בפחות מ 50 דקות. משם לעליה קשה של 1,100 מטר בשיפועים של 9%. נתתנו את כל מה שיש (בעצם לליאור היה הרבה יותר, אני הייתי הגורם המעכב) ומשם לירידה במהירות מסחררת באורך של 30 ק"מ. משם שוב טיפוס ארוך לפסגה (הפעם רק 800 מטר) וגלישה ללגו-דה-גארדיה. הכל היה מהיר, תכליתי, ללא הפסקות – ממש לפי הספר.

כרגע אני שותה בירה ונרגע - - מעל 19,000 מטר טיפוס ו 1,000 ק"מ. שבעה ימים מתישים להם קדמו ששה חודשים של הכנות בניצוחו של המאמן והמשורר – אילן אולמן האחד והיחיד שהמשיך להאמין גם שהיה ממש קשה, 26 חברי משלחת בראשות הראל ובסיוע יובל גולן. 5 מחנות אימונים ואין ספור עליות. המון סיוע מאנדריי שליווה אותנו ברכב הסיוע במהלך התחרות ודאג לנו בערבים ובבוקר. תאונה אחת. אשה שתמכה כל הזמן ולא הפסיקה לעודד. יצרתי חברויות עם אילן אולמן, רן מרגליות, מאורו גיאנטי, רפי פרחי והרבה אחרים אבל הכי חשוב - חברות מדהימה עם ליאור. הטירונות שעברנו יחדיו חזקה מכל שירות משותף- בלי ליאור לא הייתי עובר את זה.

יוצא בעוד 10 דקות למונקו לטור-דה-פרנס.


ויותר חשוב - צביקה עבר צינתור והכל תקין