הדרך לאי שם - הרץ הקמצן

לפני כחודשיים פוטרתי מעבודתי. בשלב זה אני עדיין שורד. עם זאת צריך להתחיל לחשוב על חסכון. היות ואני רץ, התחלתי לסקור את הוצאותי בתחום. גיליתי שרובן מיותרות. החלטתי להיות קמצן.תעשיית הריצה בארץ מונעת בעזרת כמה מנועים. אחד מהם הוא השוק החופשי. בעקבות הגידול במספר הרצים, הרבה גורמים מנסים את מזלם בתחום החדש. רובם טובים וראויים. עם זאת, גיליתי שאין לי צורך ברוב הסחורה המוצעת למכירה. הפכתי להיות רץ קמצן. 
מפתיע לגלות כמה דברים שונים מוצעים למכירה. הרי לכאורה ריצה היא הדבר הפשוט ביותר שאפשר להעלות על הדעת. מה כבר צריך? נעליים, מכנסיים, חולצה וזהו.
נעליים זה עסק יקר. אנחנו רגילים לכך שנעלי ריצה עולות לפחות 400 ₪ ועלולות להגיע לאלף. בנוסף מפמפמים לנו שצריך להחליף אותן כל שני וחמישי. כואבת לך הרגל? תחליף נעל. רצת 600 ק״מ? תחליף נעל. רבת עם האישה? תחליף נעל. אני מפקפק בצורך האימלדה מרכוסי הזה. כדאי להחליף נעליים כאשר הן מתבלות או כאשר כבר לא נוח לך בהן. יתר על כן, אפשר לקנות נעליים זולות יותר. את זוג הנעליים האחרון שלי קניתי בעבור מאתיים ₪. מדדתי אותן והן היו נוחות. עכשיו, 200 ק״מ מאוחר יותר אני עדיין לא מצטער. למפקפקים ראוי להזכיר שעדיין מחכים למחקר הבלתי תלוי שיראה שיש קשר בין נעליים סופר דופר היפר מתוחכמות ובריאות הרגל. כלומר, יש מחקרים אבל הם תלויים מאוד. בעיקר בחברות הנעליים.
ויש מדרסים. מדרסים זה סוג של פלא. משהו ששמים בתוך הנעל ופותר הרבה מבעיות העולם. בתקופת הרץ העשיר שלי הוצאתי אלפי שקלים על מדרסים. האם זה היטיב את מצבי? אולי. עם זאת אני לא יכול להישבע שזה לא הרע אותו. עכשיו כשאני קמצן, יצטרכו לעבוד קשה מאוד לשכנע אותי להוציא אלפי שקלים על זוג מדרסים. וגם כאן, מחכים למחקר. למען האמת, בכל התחומים מחכים למחקר אז אפסיק לומר זאת. כשיבוא לי להרגיש את הנעל בצורה אחרת, אקנה רפידות. 
גרביים זה דבר חשוב. לא כיף לרוץ 25 ק"מ בגרביים לא מתאימים. זה יכול להסתיים בהרבה שלפוחיות ושאר כולירות. כדאי לקנות כמה זוגות של גרביים איכותיים. לא צריך להשתולל ובוודאי שאין צורך לקנות כל מיני "גרביי קומפרשן". למי שאינו יודע, גרבי הדחיסה הללו הן משהו שיקנה לך מראה של יצור כלאיים בין היידי והחתול במגפיים ושנקנה במחיר שמספיק לדירה ממוצעת בחבל טירול. יש להם תועלת רבה אבל כמעט כולה שמורה ליצרנים. המשתמשים עדיין מנסים למצוא את הסיבה המדוייקת לשימוש במוצר.
מכנסיים וחולצות אלו דברים שחבל להשקיע בהם מעבר למינימום. מבין השניים המכנסיים הם הקצת יותר בעיתיים. כדאי לקנות איזה שניים שלושה זוגות נוחים ולהסתפק בהם. הם מחזיקים בערך לנצח. חולצות מקבלים הרבה פעמים במרוצים. אמנם, הרבה פעמים מקבלים משהו מעפן אבל ברוב המרוצים מחלקים דברים לבישים בהחלט והם מייתרים את הצורך בדברים אחרים. למי ששונא לרוץ בחולצות ממותגות, אפשר לקנות חולצות מנדפות זיעה גנריות בכמה עשרות שקלים ולרוץ איתן בשארית החיים.
כל רץ מתחיל יודע שכדי לרוץ היטב צריך לאכול טוב. לתוך הידיעה הזו משתחלים הרבה גורמים שמוכנים למכור לנו מכל טוב. תוספי תזונה, מולטי ויטמינים, ג'לים, משקאות אנרגיה, משקאות איזוטוניים, ייעוץ תזונתי, חטיפי אנרגיה, כדורי מלח ועוד דברים רבים שלא העליתי על דעתי בשניה זו. לרוב, אם לא לכל, הדברים הללו, יש משהו משותף. הם מספקים לך במחיר נאה מה שאפשר להשיג בעלות נמוכה בהרבה. הרבה מתוכם נוחים לשימוש ועונים על צורך ספציפי. רובם ארוזים באריזה נאה ומפתה. כמעט כולם מיותרים. 
ומה לגבי בריאות? הרי לא צריך לחסוך בתחום הזה, נכון? כרצים אנחנו פוגעים לעיתים נדירות מאוד בבריאות שלנו. כמה פעמים כבר נתקלתם במישהו שהצליח, באמצעות ריצה בלבד, לגרום נזק בלתי הפיך לגופו? כאשר אנחנו מדברים על בריאות בהקשר של ריצה אנחנו לרוב חושבים על פציעות. ולא סתם. אנחנו חושבים על איך להימנע מפציעות ובעיקר איך לקצר את זמן ההחלמה מהן. רוב הרצים, אני ללא ספק שייך לקבוצה זו, עושים מעט מדי על מנת להימנע מפציעות. קשה לנו עם מושגים כמו "הדרגתיות", "התאוששות", "ריצת התאוששות" או, רחמנא ליצלן, "מנוחה" . אנחנו רוצים תוצאות ומהר. טוב, זה לא הולך. כדי להגיע לתוצאות צריך לעבוד לאורך זמן ארוך, בהדרגה, ובאופן כללי להיות סבלני. אלא אם תחפש את רופא סמי הספורט הקרוב למקום מגורייך, לא תצליח להשתמש ברופאים על מנת לעקוף עקרונות אלה. גם לא בכל מיני יועצים לטכניקת ריצה. חבל להשקיע מאמצים בתחום הזה. שום שיפור בטכניקת הריצה לא יעזור לך אם תחליט לעלות מעשרה ק"מ למרתון תוך חודשיים. 
לאחר הפציעה אנחנו מנסים לצאת מזה מהר. בשלב הזה מוכנים הרצים לשרוף הרבה כסף ובלבד שיוכלו כבר לחזור למסלולים. הבעיה היא שרוב הכסף הזה נזרק לחינם. אורתופדים, פיזיותרפיסטים, מסאג'יסטים, מדקרים ועוד ועוד עומדים לרשות הרץ הפצוע. ברוב המקרים, הם לא יקדמו את מה שהזמן עושה בעצמו. לרגע איני מפקפק במקצועיות של האנשים הללו. פגשתי רבים מהם ויש לי הערכה עצומה לרובם. אבל, והם הראשונים להגיד זאת, ברוב המקרים לא ניתן להגיע לאבחנה מדוייקת שלא לדבר על טיפול מדוייק. מזמן כבר הפסקתי לספור את אלפי השקלים שביזבזתי בזמן פציעות. עכשיו כשאני קמצן, אני חוזר למקורות. מנסה להקשיב לגוף שלי (הוא מדבר מאוד חלש), מנסה להוריד מנפח הריצות כשהגוף עייף ומנסה את הדברים שאפשר לעשות בקלות ובזול: אמבטיות קרח, קצת חיזוק, קצת מתיחות, קצת ענפי ספורט אחרים והרבה תקווה שמחר יהיה יום חדש.
ואולי צריך מאמן? אין לי הרבה נסיון עם מאמנים. המעטים שפגשתי היו מאוד מקצועיים והיה נחמד לעבוד איתם. נראה לי שמאמן הוא אפשרות טובה להרבה אנשים. כאשר אתה עובד עם מאמן, או לחילופין חלק מקבוצה, אתה מקבל דברים חשובים. יש אדם שמדריך אותך, זה כיף. לאחר מכן, אתה מקבל בדרך כלל גישה למתקנים. אימון אינטרוולים הוא דבר חשוב ורצוי לעשות אותו באיצטדיון. אי אפשר להשתמש באיצטדיון כאדם פרטי. ולבסוף, המאמן, או הקבוצה נותנים לך קבוצת אנשים שמתאמנת איתך ובמידה רבה תומכת בך. לא תמיד קל לעשות את הדברים לבד. אני גיליתי שנוח לי לעבוד ללא מאמן. עם הזמן למדתי לאמן קצת את עצמי. אינטרוולים אין לי כח לעשות והאופי הקצת מיזנטרופי שלי לא דורש קבוצת אימון ותמיכה קבועה. 
אנחנו נמצאים בעיצומו של גל ריצה. יתכן שאחת הסיבות העיקריות לגל הריצה הנוכחי היא הבום הגדול בתחום העזרים הנלווים ובעיקר שעוני הריצה ונגני המוזיקה. העזרים הללו שינו בצורה משמעותית את חוויית הריצה. בעזרת הנגנים אפשר להפיג קצת את המונוטוניות של הריצה. השעונים מאפשרים לקיים אימונים מסודרים. אנחנו יודעים כמה רצנו, באיזה מהירות מה קצב הלב ואפשר אחר כך לשבת שעות מול המחשב ולהתענג על התוצאות. יש לי גם שעון ריצה וגם נגן ואני מתקשה לתאר את עצמי רץ בלעדיהם. אבל, שני חבריי נמצאים איתי, כל אחד בנפרד, כבר למעלה משנתיים. אני לא אחליף אותם עד שישבקו חיים. יש הרבה כתבות המתארות את החוויות שמספקים גאדג'טים חדשים. הרבה מתוכן גורמות לך להזיל ריר וכמעט לרוץ לברר היכן לקנות את הצעצוע החדש. אם יש לך שעון ריצה שאתה רגיל אליו והוא עובד ונגן שמשמיע את השירים שלך, אני בספק אם צריך להחליף אותם לפני שהם מתקלקלים. 
ולבסוף יש את עניין המרוצים. בהכללה אפשר לומר שהמרוץ הממוצע עולה כמאה ש"ח. יש מבחר לא קטן של אפשרויות. יש אנשים שמשתתפים בהרבה מרוצים. כמה הרבה? עשרה או אולי אפילו יותר בשנה. ביחס להוצאות אחרות, ההוצאה על מרוצים בדרך כלל אינה גדולה אבל כאן נראה לי שכדאי להיות קמצן בשל סיבה אחרת. השתתפות בהרבה מרוצים מדלדלת את החוויה. אני אוהב להתכונן למרוץ, לחשוב עליו, לתכנן אותו ולבסוף להגיע ולרוץ. כאשר אתה מתחרה כל שני וחמישי, אי אפשר לעשות זאת. הכל הופך להיות רוטינה. הקמצנות כאן היא בשביל הרגש. עבורנו, הרצים של הדור החדש, ריצה היא חוויה על גבול האירוטי. יותר מדי מרוצים ונקבל פורנוגרפיה. זה פחות כיף.