המרתון הראשון שלי, מאת אסף פלד

מספר ימים לאחר שסיימתי בהצלחה את המרתון הראשון שלי, מרתון תל אביב 2009, יש בי תחושה של אושר
וסיפוק עצום יחד עם עוד משהו שיושב לי בבטן ומפריע.

כמה ימים אחרי, ואני מנסה להבין מה זה...מנסה להיזכר בכל מה שהיה לי במהלך הדרך, ההכנות המפרכות,
ריצות הבוקר המוקדמות בשעות לא שעות ותוכנית האימונים הקשה.

דבר אחד הבנתי אחרי המרתון, המרתון עצמו הינו חלק אחד מהדרך, החלק העיקרי הוא ההיערכות של הגוף והנפש,
ההמתנה, התכנון, משהו שאתה מצפה לו, מתכונן אליו וממוקד בו.

כשעברתי לפני כשנתיים תפקיד לבסיס חה"א המדהים בו אורחות חיים הם חלק מהתרבות והיום יום של הבסיס,
לקחתי את נושא הריצות והכושר באופן רציני.
תחילה זה היה שיגעון של ריצות קצרות 6 ק"מ עד 10 ק"מ כשהמטרה הייתה לקחת את אחד משלושת המקומות
הראשונים במרוץ המסורתי של הבסיס. המטרה הזו הושגה מהר מהצפוי וכבר לאחר מספר חודשים סיימתי במקום
השני מרחק של 9 ק"מ בזמן של 37 ד'.

לאחר מכן הדרך למרוצים רשמיים הייתה קצרה: מרוץ רעננה, מרוץ רחובות, מרוץ ר"ג, מרוץ אייל ועוד,
במרחקים יחסית קצרים של עד 15 ק"מ. משם השאיפות והמטרות הלכו ותפסו תאוצה ומצאתי עצמי בחצי מרתון תל אביב 2008.

עתה, לאחר שסיימתי חצי מרתון, החלום שניצב מול עייני היה לעשות מרתון, ריצת 42 ק"מ ולסיימה בתוצאה שלא תבייש אותי. התכוננתי במשך שבועות למרתון טבריה שחל בינואר 2009 אך עקב מחלה שפקדה אותי מספר ימים קודם לכן והאירועים בעזה (במסגרת "עופרת יצוקה") נאלצתי לוותר ולהתחיל בהכנות למרתון תל אביב 2009 שיתקיים ב- 24/04/2009.

חשוב לציין כי ההכנות למרתון הן המשוכה הקשה ביותר בכל התקופה הזו: לקום בשעות בוקר מוקדמות מאוד כשבחוץ עדיין חשוך ולצאת לריצות ארוכות של כשעתיים עד שלוש שעות לבד רק אתה והטבע, לשמור על תזונה נכונה ולתכנן בסוף כל ריצה את הריצה הבאה בתור והיעד המתוכנן בה. משוכה זאת כמו רבות אחרות ניתנות למעבר ואכן הצלחתי לעמוד בהן ולעבור אותן בשלום.
ההכנות האחרונות למרתון היו מרוץ רעננה וחצי מרתון ירושלים אותם סיימתי טוב מהמצופה. שבועיים לפני המרתון ביצעתי את הריצה הארוכה האחרונה שלי: שעתיים ו-40 דקות מרחק של 33 ק"מ.


24 באפריל 2009 - זהו הגיע היום!
קמתי בשעה 04:00, כוס קפה ויוצאים לדרך. הגעתי לת"א כשעה לפני ההזנקה וככל שעבר הזמן והתקרבנו לשעת הזינוק ההתרגשות הלכה וגברה בי.
06:45 הזנקה, 15 ק"מ עוברים בלי להרגיש בכלל, אני בקצב טוב מאוד של כארבע וחצי דקות לק"מ ומרגיש טוב מתמיד.
21 ק"מ והנה אני כבר בחצי, ולאחר שלקחתי שני ג'לים אני עדיין לא מרגיש שום קושי.
לצערי בק"מ ה-33 בערך התחלתי להרגיש התכווצויות שרירים כפי שמעולם לא סבלתי מהם.
ניסיתי להמשיך לרוץ אך לא הצלחתי ובשלושת הק"מ הבאים שנראו כמו נצח, רצתי והלכתי לסירוגין כשהכעס
והאכזבה רודפים אותי ולא נותנים לי מנוח.

מחשבות רבות עברו לי בראש ברגעים ארוכים אלו אך הרצון לסיים את המרוץ בריצה ולא בהליכה גברו בי והתחלתי שוב לרוץ עם כאבים חזקים בשרירים. התמיכה הרבה של הקהל שהגיע לעודד דחפה אותי ואט אט התגברתי על הכאבים והמשכתי לרוץ בקצב איטי. הקילומטרים הלכו והתקרבו ליעד המיוחל...39, 40, 41 ואני מוצא עצמי בשלט של 500 מ' לסיום, בנקודה זו הגברתי ונתתי את שארית כוחותי וחציתי את נקודת הסיום בזמן מרוץ של 3:46:01, זמן אישי – 3:45:51.

הרגעים שלאחר מכן חשובים באמת, חייבים להחזיר נוזלים וסוכרים לגוף באופן מהיר בכדי לא להגיע למצב בו
מתעלפים ולכן העזרה שקיבלתי בבקבוק מים, קרטיב וחטיף אנרגיה עשו את שלהם.

אחרית דברים
לאחר שעברו כמה ימים הדבר שמציק לי כל כך הולך ומתפתח בקרבי, אם לא הכאבים שפקדו אותי בק"מ ה-33 הייתי מסיים בתוצאה מעולה של כ- 3 שעות ו-20 דקות בערך, זמן שמבחינתי הוא חלום למרתון בכלל ועוד למרתון ראשון!
סיימתי במקום 306 בתחרות מתוך 935 משתתפים והמחשבה כי המיקום שלי יכול להיות הרבה יותר טוב
ללא התכווצויות השרירים פשוט לא נותנת מנוח.

כל שנשאר כעת הוא להתחיל לחלום מחדש ולאסוף כוחות חדשים כי כפי שאמרו חבריי הטובים...
"מרתון טבריה – הנה אנחנו באים".

תודה רבה למשפחה היקרה שלי ולכל מי שתמך, פירגן, ייעץ ואף עזר באימונים.
את המרתון הזה אני מקדיש באהבה רבה לך אבא.

אסף פלד