רשת חברתית לאוהבי ספורט וסגנון חיים
המסע הגדול – חלק כ"ב - האוטובוס
הולך לו בן אדם, מקים מדינה עצמאית, וחי חיים חסרי דאגה על חוף הים היפה ביותר במזרח התיכון.
אמריקה.
האיש היה נוהג להחתים דרכונים במונקו שלו, עד שהרשויות שמו לדבר סוף.
משם הדרך אל קצה המדינה קצרה ובתוך זמן קצר אני מקנח בראש הנקרה ומביט בנוף משתאה.
הוד קדומים, שזור ומשובץ בפיורדים מרהיבים, כאן במרחק יריקה וחצי מהבית.
מי היה מאמין? מתי מעט ברי מזל גרים להם כאן על חוף ים מרהיב ביופיו, בשעה שאנו שורפים את ימינו ושנותינו בערפיח המחניק של המרכז.
"פרידל", טפחתי לעצמי על השכם "אתה מוכן".
אתנחתא קלה לתה מנחה, חטיף מרענן ודיווש קליל בחזרה לנהריה. שם אני מתמקם בנוחות באוטובוס המהודר אל עבר הבית, עייף אך מרוצה.
בינינו? הייתי מעדיף לדהור הביתה ברכבת. נכון רכבת ישראל זה לא ה-AGV ולא ה-יורו רייל. עיכובים, החלפות ואיחורים - בלי עין הרע, אבל עדיין - פחות נורא מאוטובוס.
ברם, – אי אפשר. כן, אסור להעלות אופניים לרכבת. תשאלו "למה?" – שאלה טובה.
התקנון אוסר להעלות אופניים לקרונות כל עוד הם במצב צבירה המאפשר רכיבה. מפורקים, מקופלים וארוזים - זה בסדר, אבל ככה? בחתיכה אחת? הייתם מתים.
מה זה פה, הפקרות?
עגלות ילדים כפולות ומשולשות? זה כן, זה בסדר – אין בעיה. מזוודות ותיקים בגודל של טריילר? גם כן טוב - נוֹאוּ פּרוֹבּלֶמָה.
אבל חתיכת אופניים ששוקלים פחות משבעה קילו? זה לא, חס וחלילה.
רכבת ישראל תאמץ אל חיקה את כלי התחבורה הדו גלגלי בתנאי שהם מקופלים וארוזים. יפה, רק מה? אחרי יום רכיבה מתיש של 150-200 ק"מ, לך תמצא ארגז של אופניים, תפרק אותם, תארוז אותם ו...
אני יודע מה אתם חושבים, זה כמו כלב בלי מחסום, תעלה אותם ככה לקרון והם עוד עלולים לצאת משליטה ולתקוף מישהו.
וכך, עבדכם, האזרח הקטן, חוזר הביתה באוטובוס הגדול. יותר נכון בשלושה. מראש הנקרה זה ארבעה, אז רכבתי לנהריה לקצר הליכים.
ולא רק זה, על אופניים משלמים.
למה? - שאלה טובה. אגד מעודד את מדוושי ישראל.
משפחה שמתיירת להנאתה זכאית לדחוס בבגאז של האוטובוס עשר מזוודות בגודל של קונטיינר ואף אחד לא יאמר להם כלום. חבר'ה צעירים ידחפו שם צ'ימידנים בגודל של פיל ו... כלום, אין פוצה פה ומצפצץ. אבל כשאיזה אופנן (זה המונח התקני לרוכב אופניים) מבקש לזרוק לתא המטען זוג אופניים ששוקלים בקושי שבעה קילו – זהו, תפסו פרייר.
העניין הוא שלך תתווכח, למי יש כח?
ואיך שהוא, ברוך השם – אין הפקרות, כל הנהגים מקפידים על הקטע הזה בדבקות.
אני משלם במיטב כספי על הבילוי הזוגי – לי ולאופניים.
כדי שלא יהיה משעמם - כל נהג רושם מה שליבו חפץ. אין כרטיס רשמי לאופניים – בדרך כלל מאלתרים ומנפיקים כרטיס נוסף על "מטען".
אם נוסעים עם מטען לא משלמים על ה"מטען", אז לפחות שהחבר'ה עם האופניים ישלמו על המטען שהם לא נושאים.
הפעם זכיתי ליפול על נהג יצירתי במיוחד שגילה שאר רוח, והנפיק לי כרטיס נוסף - חצי מחיר על "חיה", כן, "חיה".
"יש בעיה?" חקר נוכח מבטי המופתע.
"לא, לא, הכל בסדר " הודיתי "הג'מוס למטה".
Views: 5
הוספת הערה
© 2012 Created by Nir.
| הקמה ייעוץ ותפעול על ידי ר.ב.ד אינטראקטיב | דווחו על בעיה | Terms of Service
כדי להוסיף הערות עליך להיות חבר ב-שוונגנט!
Join שוונגנט