רשת חברתית לאוהבי ספורט וסגנון חיים
המסע הגדול – חלק – כ"ד - הנהג שלנו חברה'מן - או - ג'ודי ניר מוזס שלום ואני
בחיפה אני מחליף לקו האחרון להיום, ומתמקם בגאון באוטובוס לירושלים שעוצר בצומת רעננה.
אני משתדל לנצל את זמן האיכות לשינה בריאה. ברם, החשש מיקיצה מאוחרת באוויר הפסגות של בירתנו הקדושה מטריד את מנוחתי ואני נדרש לעזרת מיודענו, הנהג.
"תשמע" אני פונה אליו בחביבות "אני חוזר מרכיבה של כמה שעות"
"כן..." הוא מתעניין.
"ואני די שפוך"
"כן..." הוא מגלה אמפטיה.
"כנראה שאני ארדם".
"אז..." אני חש באהדה למצבי.
"אז אם תוכל להעיר אותי בצומת רעננה..."
בדרך כלל הנהגים די בסדר ומשתפים פעולה, הפעם נפלתי על נהג מבריק באופן מיוחד.
"אל תדאג" הרגיע אותי "אל תדאג". אני מבחינתי יכול להיות רגוע ולישון בשקט, הוא מצידו מכריז ממילא על התחנות בדרך.
"זה טוב" הערכתי את התנהלותו "אבל אם אני ארדם..." הבעתי חשש כי הכרזותיו שתיפולנה על אוזניים ערלות ורדומות, לא יסייעו באופן משמעותי לנוסע השרוי בשינה עמוקה.
"אל תדאג" הוסיף בתבונה "רק תשתדל להיות ערני..."
וכך, בנסיבות העניין אין לי אלא להיזכר בג'ודי ניר-מוזס-שלום.
ג'ודי, ראיינה בתוכנית הרדיו שלה זוג עיוורים. התברר כי נהג האוטובוס ברוב אטימותו, סירב להעלות ולהסיע את כלב הנחייה שלהם. ג'ודי הזדעזעה עמוקות מהעוולה החברתית המשוועת, לקחה את העניין ללב באופן קשה ביותר, וגילתה אמפטיה יוצאת מגדר הרגיל.
"אבל" פנתה בצר לה, אל בן שיחה העיוור "ראית את מספר האוטובוס?"
"לך תדע" אני אומר לעצמי "לך תדע", אם ג'ודי הצליחה לקבל ג'וב ברדיו ולנהל תוכנית ראיונות, אין כל סיבה בעולם שלא אשלים את המסע בקלות.
Views: 7
הוספת הערה
© 2012 Created by Nir.
| הקמה ייעוץ ותפעול על ידי ר.ב.ד אינטראקטיב | דווחו על בעיה | Terms of Service
כדי להוסיף הערות עליך להיות חבר ב-שוונגנט!
Join שוונגנט