רשת חברתית לאוהבי ספורט וסגנון חיים
המסע הגדול - חלק יא' – משמעת עצמית
מחר אני מתוכנן לרכיבת שחרית משמעותית אל עבר ניר עציון, בית אורן וחזרה.
בשעה שהמוני בית ישראל יאחרו בנשף, יבוששו לקום ויזדרזו לצאת אל חיק המנגל בטבע, אני נדרש לרכיבה היומית.
הבסיס להשגת תוצאות ולהגעה להישגים מושתת על דביקות במטרה ומשמעת עצמית.
לשיטתי זוהי תכונה נרכשת אותה צריך אדם לסגל לעצמו, עוד בימי ילדותו ומשחר נעוריו.
משכך נשוחח היום על משמעת עצמית ועל חבלי הילדות.
חגיגות יום העצמאות מחזירות אותי באחת אל גיבור ילדותי.
לפני מספר שנים חדרתי אל מעבה העיתונות הכתובה באופן חלקי. כמשלח יד משני, זכיתי לפרסם תקופת מה טור אישי במקומון האזורי. לא אלאה אתכם בפרטי הפרשה כולה, ונתמקד בעיקר.
לרגל יום העצמאות החליטו במערכת להרים פרויקט חגיגי: "גיבורי ילדותנו".
משנתבקשתי לכתוב "חמש מאות מילה" על גיבור ילדותי החלו לצוץ הקשיים והתהיות:
מהו גיבור?
מהי ילדות?
הנה, אני למשל, בשל היותי כה ברוך כישרונות הוקפצתי גן והוכנסתי הישר לכתה א'. אשתי טוענת שעד היום אני משלים. כעת ומשהגדרנו את הילדות, נברר את עניין הגיבור.
היו מספר טוענים לכתר. היו וינטו ויד הנפץ של קארל מאי, עוד זבל ספרותי של שנות השבעים שהפך ושהשתדרג ברבות השנים לספרות יפה. אבל היה גם המוהיקני האחרון של ג'יימס פנימר קופר. נכון, הוא היה איכותי יותר, אבל לא גיבור כמו יד הנפץ.
משלושתם לקחתי את התעוזה.
את החיבור לענף השחיה שאבתי מג'וני וייסמילר, "טרזן" בשבילכם. ילד יתום שגדל בין הקופים אבל ידע להפיק מעצמו את המירב. גם שאג כאריה, גם קפץ על העצים כמו קוף וגם קטף אי אילו מדליות בבריכה האולימפית בפריז 1924, ובאמסטרדם 1928.
מצד רביעי היה גם סטיב, סטיב אוסטין. אין ספק כי סטיב אוסטין הכניס את כולם בכיס הקטן. האסטרונאוט שאיבד חצי גוף בתאונה קשה גילה גבורה עילאית, ובמקום להיכנס למרה שחורה בעקבות הפציעה, חזר לפעילות מבצעית. בין לבין זכה סטיב לאוברול כללי שכלל השתלת זוג רגליים "ביוניות", עין ביונית, ויד ביונית שהאירה את יד הנפץ וטרזן באור די מגוחך לטעמי, אבל, וזה אבל גדול, אותה יד ביונית האדירה בעיני, את דמותו הכבירה של טרומפלדור, שהסתדר לא רע בכלל עם יד אחת. תארו לעצמכם את העבר המפואר של תל חי אם עוד היו משתילים לטרומפלדור יש ביונית. הוא היה מכסח את הפורעים הערבים המזוינים עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.
בסופו של דבר נפל הפור והחלטתי לבחור בטרומפלדור. ככה, כמו שהוא, גיבור גיבור, טבעי טבעי. בלי פרוטזות, בלי יד ביונית, בלי השתלת סיליקון, בלי הרמת עפעפיים ובלי שאיבת שומן. מה שנתן הטבע פחות מה שלקח אחר כך.
כן טרומפלדור, כך קראנו למנהל הבריכה הגידם בבריכה הלימודית ברמת אביב. שם, בין מצופים וקרשים, חונכו דורות של שחיינים. ואני מדבר על אמצע שנות השבעים של המאה הקודמת.
מטרזן למדתי לצעוק ומגיבורי המערב הפרוע תעוזה, מטרומפלדור למדתי פרק בהלכות אימון ומשמעת עצמית.
בשיעור הראשון, קובצנו כולנו, וזכינו לשיחת הבהרה ועדכון.
"חבר'ה, תקשיבו טוב מה אני אומר לכם" הרעים טרומפלדור בקולו "אני יודע מה אתם חושבים לעשות לי בבריכה" נתן בנו את עיניו מזרות האימה "אז שלא תהיינה אי הבנות, מי שיעשה פיפי במים יש לו עסק איתי, כן, איתי. השנה יש לנו חומר חדש במים, המצאה מהפכנית" הבהיר לנו באופן שאינו משתמע לשתי פנים והוסיף שכל מי שיעז להטיל את מימיו במימיו, שיביא בחשבון שהחומר המדובר והחדשני בריאקציה כימית מהפכנית, יסמן אותו, את הפושע, בעיגול כתום זרחני מסביב "ולא משנה, ואני חוזר, לא משנה, מה הוא ינסה לעשות, העיגול הזה ילך איתו לכל עבר, מצד אחד של הבריכה לצד השני. אני חוזר ומזהיר, זה לא יהיה נעים. גם אם הוא ינסה לצאת מהמים, העיגול ילך איתו עד למלתחות ולפעמים גם אחרי".
מילים כדרבנות. אגרוף לבטן הרכה.
ומה אתם חושבים? שהדברים האלה לא עושים רושם על ילד בן שבע?
מה אתם חושבים? שזה חלף לידי כאילו כלום?
מיד, אבל מיד, בדקתי את העניין.
Views: 1
הוספת הערה
© 2012 Created by Nir.
| הקמה ייעוץ ותפעול על ידי ר.ב.ד אינטראקטיב | דווחו על בעיה | Terms of Service
כדי להוסיף הערות עליך להיות חבר ב-שוונגנט!
Join שוונגנט