רשת חברתית לאוהבי ספורט וסגנון חיים
המסע הגדול - חלק יב' – משהו שלא ראיתם בחיים
היום קצר והמלאכה מרובה. אני מנצל את הבוקר לתפילה, לימוד ו... רכיבה ארוכה אל אזור בית אורן, ניר עציון וחזרה. הרכיבה עברה בקלות יחסית ואני מרגיש בשל למסע. צריך להספיק למנגל השנתי.
הילדים קפצו לסבתא לצפות בחידון התנ"ך ואני מתבל את הבשרים.
איתן ואלברטו ינפנפו.
הנוסטלגיה והזיכרונות תוקפים ביתר שאת וזורקים אותי אחורה למלחמת המפרץ.
באופן כללי ניחנתי ביכולת מופלאה לאלתר פתרונות יצירתיים. מאידך, לא תמיד ברור לי איפה עובר הקו האדום. כשאני לוקח משהו לידיים אני הולך איתו עד הסוף. השילוב הקטלני עוזר לפעמים, במיוחד כשיש צורך להתמודד עם תיקים אבודים. אספר לכם סיפור:
בתקופת מלחמת המפרץ התגוררתי עדיין בבית של ההורים ברמת אביב. ילד פרובלמטי בן עשרים וחמש. מפעם לפעם זכינו לחוות מטח טילי פטריוט אמריקאים שקיבלו בחום את הסקאדים העירקים.
אחרי שהסרנו את מסכות האב"כ, נרגענו ושתינו מים, יצאנו, אחי ואני, לתור אחר מציאות.
בחצר האחורית של תיכון אליאנס מצאנו מזכרות בשפע. שברי מתכת, פחים מרוסקים וגושים בלתי מזוהים בצבע חום אפרפר. השמועה סיפרה שהגושים המכוערים הללו הם שאריות הדלק המוצק שמניע את טילי הפטריוט שהתפוצצו בדמי ימיהם.
בחנו את העניין...
בחרנו בקפידה חתיכה בגודל של קופסת גפרורים, והצתנו בזהירות.
בן רגע התלקחה להבה אימתנית. אש לבנה בוהקת ומסנוורת התפרצה אל על, מחזה מרשים ומרהיב ביופיו.
מספר חודשים לאחר מכן, חגגנו את הניצחון המזהיר על הצבא העירקי במפגש המנגל המסורתי של יום העצמאות.
זיקוקים לא היו לנו, אבל כמה גושים של דלק מוצק, דווקא כן.
אחד הקשיים המעיבים על חדוות החג הוא הקושי בהבערת הגחלים, פעולה קשה וסיזיפית.
משהגיע יום העצמאות התקבצה המשפחה סביב הזבח השנתי והמנופף התורן ניסה בעיקשות (ובחוסר הצלחה) להבעיר אש בגחלים.
משהתחילה האש לקרטע בקצוות, הונח אחר כבוד שלל הבשרים שהוכן מבעוד מועד. שיש-קבאב, פרגיות, סטייק עוף, נקניקיות, שוארמה נקבה וכמה כנפיים מתובלות. לתפארת מדינת ישראל.
החלטתי לנצל את המעמד, לסייע בטקס ההבערה ולהרשים את המשפחה במפגן הזיקוקים הפרטי - שתי פרגיות במכה אחת. התרוממתי וביקשתי את תשומת הלב הכללית. הגבהתי בידי חתיכה יפה של דלק מוצק, וקראתי בקול "עכשיו תראו משהו שלא ראיתם בחיים". בשלב זה ומשקיבלתי את מלוא תשומת הלב, המשכתי בשוונג.
נטלתי בגאווה את הגוש והשלכתי אחר כבוד אל עבר משטח הצליה, המנגל.
הגוש התמקם לו היטב בין הגחלים הרוחשות ומול עיניהם המשתאות של הסובבים ניצת בחטף. כהרף עין, התלקחה להבה מרשימה ביותר. סוף כל סוף הגחלים בערו כמו שצריך.
דבר כזה הם באמת לא ראו בחיים. בתוך שבריר השנייה התפרצה האש לכל עבר, כל השיש-קבאב, פרגיות, סטייקים, נקניקיות, שווארמה והכנפיים עלו בסערה השמימה.
"ראיתם פעם דבר כזה?" התרסתי בקהל ההמום, הרעב והעצבני שבחן בייאוש את שאריות הבשר המפוחם "בחיים לא ראיתם...".
Views: 1
הוספת הערה
© 2012 Created by Nir.
| הקמה ייעוץ ותפעול על ידי ר.ב.ד אינטראקטיב | דווחו על בעיה | Terms of Service
כדי להוסיף הערות עליך להיות חבר ב-שוונגנט!
Join שוונגנט