נניח ברשותכם לכלי השיט ונחזור להווה ולפנצ'ר הנוכחי.
למרות הכל, סניף הגלישה התגלה כהצלה פורתא ובתוככי הסניף מצאתי מזגן, ציוד בסיסי ומשאבת רגל שנתנה לי אוויר והייתה נחוצה לי כאוויר לנשימה. אני מחליף פנימית, מנפח, מנצל את ההזדמנות למלא מים, שוטף פנים וידיים, מודה מקרב לב וממשיך בדרכי רענן מתמיד.
בדרך זה שב ומנקר בי. כזה מבצע של קיאקים ואני יוצא מהסניף בידיים ריקות?
אין לך דבר יותר מפתה ממבצע אטרקטיבי. אני באופן אישי כבר לא נופל בפח הזה, והכותרת הזועקת "מבצע" כבר לא עושה עלי כל רושם.
זה מכבר החלטתי לא להתפתות עוד למבצעים בשטח. טוּ מָאץ', טוּ מָאץ'. אתה יורד לקנות לילד שוקו ולחמנייה וחוזר עם פרודוקטים שיספיקו לקייטנת שמשי לעונה וחצי.
בשבוע שעבר שלחה אותי האשה לסוּפֶּר. חלה לשבת ותו לא. בדרך, ביקשה, אם אפשר ואם לא קשה, לעבור ליד השמפואים ולראות, אם המבצע נמשך, לקנות זוג בקבוקים. "לא צריך יותר, הבית מלא...".
בדרך למָאַפִית התעכבתי לרגע במתחם השמפו, נחוש בדעתי, לא להתפתות ויהי מה. זוג בקבוקים ותו לא. "אפשר לעזור?" התבייתה עלי במיומנות דיילת השמפו.
באופן כללי הדיילות אינן עושות עלי רושם מיוחד, ממילא אני קונה רק מה שצריך.
לא התרגשתי, הסברתי שאין צורך, אני יודע כבר שיש מבצע, "אחד פלוס אחד" ושזה לא מעניין מבחינתי.
"נכון" הסכימה איתי והוסיפה שזה מוגבל לשש יחידות מכר, "אבל" הוסיפה בחן, היא תסדר לי באופן מיוחד יותר.
"אין צורך" הודיתי בחום. אני זקוק לזוג בקבוקים לכל היותר, אין בכוונתי להתפתות מעבר לכך. הגברת הודתה שבאופן כללי אני צודק בגישה, רק שמדובר במבצע חד פעמי שחבל לפספס "ממילא אתה חופף את הראש" שטחה את נימוקיה "אם לא היום אז מחר...".
הבהרתי שעם כמות השיער שנותרה לי, לא ברור מה יהיה מחר, ולגבי היום די בדוגמיות שאנחנו אוספים בשקיקה בבתי המלון, אך הגברת בשלה. דווקא פלומה יפה ועדינה כשלי זקוקה לטיפול עדין ואינטנסיבי, החמיאה.
עודי מדושן מהמחמאה, המשיכה במתקפה: "ומה על האשה?"
החלטתי לא להיכנע ללחץ ולהחליט בכוחות עצמי.
העמסתי שישה זוגות של נוזל חפיפה מובחר וסידרתי בעגלה.
"וקונדישונר?" שאלה הדיילת בחן.
נאמן לעקרונותי העמסתי שישה זוגות של מרכך, שיתאים לשמפו.
"מה על הילדים?" תהתה הגברת.
"מיכל לומדת פסנתר, יהודה בג'ודו, רוני ואיילת בהתעמלות קרקע, אודליה אצל הסבתא ודוד..., ודוד עוד קטן...".
"התכוונתי לשמפו לילדים".
הזכרתי לדיילת שלפי הפרסום המבצע לא חל על שמפו לילדים.
"זה נכון" הסכימה עמי בחצי פה "אבל זה לא משנה, שמפו זה שמפו. תקנה להם שמפו של גדולים, בצ'יק צ'ק הם מתבגרים, אתה לא מספיק למצמץ וכבר...".
באופן כללי הסכמתי אתה, אתה באמת לא מספיק למצמץ, וכבר... דא עקא, הפניתי את תשומת לבה לכך שעם כל הכבוד לגידול המהיר, שמפו לילדים לא שורף בעיניים.
"זאת לא בעיה" הסבירה לי "שיעצמו עיניים".
"מה את ממליצה?"
"יש את זה שהוא מעולה עם ריח נעים אבל קצת יקר ויש את זה שהוא גם בסדר והרבה יותר זול".
"ומה את ממליצה?"
"שניהם טובים".
"מה יותר טוב?".
"שאלה של טעם, קשה להחליט".
"בכל זאת?"
"תיקח גם מזה וגם מזה" המליצה, והוסיפה שכך אזכה ליהנות מכל העולמות, גם ריח נעים וגם בזול.
בסופו של דבר הסכמנו בצוותא שאקח תריסר מכל סוג.
"ומשהו לפלומה, סליחה לאדון..." חיוותה בידה על נוזל ורדרד "שמפו מדהים לגבר, ניחוח שחבל על הזמן, טיפוח וצימוח בבקבוק אחד...".
"לא צריך...".
"כזה מבצע ולא תפנק את עצמך?" המשיכה לרכוב על גל ההצלחה.
מה אומר ומה אדבר? כזה מבצע ולא לפנק?
פינקתי. ועוד איך פינקתי.
"ומרכך?"
שתיים וחצי שערות באורך ממוצע של שבעה מילימטר והגברת מנסה לדחוף לי מרכך.
מצד שני, כזה מבצע...
קניתי כמה יחידות. שיהיה בבית. אם לא יועיל, לא יזיק...
דחסתי הכל בבגאז' עם החלות והזדרזתי לחפוף ראש לשבת. תענוג ממש. בסעודת שבת שמחו הילדים שלאבא ריח אביבי משגע ולחלות גם. עם מעט נגיעות של לבנדר, עפיצות של יסמין, וניחוח משכר של פרחי בר ועלי וורדים. אניני הטעם הבחינו גם בטעם דומיננטי של סבון.
ואני? מאז למדתי את הלקח ואני לא קונה קיאק בלי להתקשר לאשה.
אני שב ומתקשר הביתה ודן עמה.
"ואיפה נאחסן?" היא נוגעת בנקודות הכואבות.
"במחסן"
"מלא"
"מלא?"
"כן, בערסל בהוזלה, בבריכה מתנפחת בחצי מחיר ובמאווררים מהמבצע של שנה שעברה"
"והבוידם?"
"מלא"
"מלא?"
"כן, מלא"
"במה?"
"בשמפואים ומרככים"
"ואין מקום לקיאק?"
"אתה יודע מה?" היא מתרככת "אם תמצא דרך לסחוב את זה הביתה מחיפה על האופניים, אז תקנה. תקנה אפילו שניים, שלא יחסר".
כדי להוסיף הערות עליך להיות חבר ב-שוונגנט!
Join שוונגנט