הסיפור הקצר שלי במרוץ לילה תל אביב 2009

<דברים שלא כתבתי על החולצה<

עברו בדיוק 6 חודשים מאז מרתון תל אביב .
אותו מרוץ שהיה כל כך משמעותי בשבילי..הרבה מעבר לריצה עצמה או לאירוע המתוקשר , והנה אני כאן בחולצה אדומה מתכונן לזינוק במרוץ לילה תל אביב.
באותו מרתון תל אביב כתבתי על החולצה : "מנהל איכותי מפוטר טרי מחפש עבודה..." ואת פרטי האישיים ליצירת קשר. כן..פשוט רציתי ש.."כל העולם ואשתו" ידעו שאני שם ..קיים..ומחפש משרה הולמת.
קצת פחות משישה חודשים עברו מאז פורסמו הכתבות ב"מאקו " ובערוץ 10 בפריים טיים עלי כמי שחיפש עבודה באופן יצירתי תוך כדי ריצה במרתון תל אביב .
הימים שבאו לאחר הכתבות היו ימים רצופי עליות מלאי תקווה שהינה באה ההצעה הנכונה......
שהינה הרכבת שלי מגיעה וכל מה שנשאר לי זה לא לפספס את הקרון המתאים ולקפוץ עליו ללא פחד וללא השתאות כלשהי ....שהינה מגיעים ימים טובים יותר שכל כך רציתי .
יחד איתם הגיעו ימים מלאי אכזבות ..הבטחות שווא ..הצעות סרק ...והמון ראיונות ומבחנים חסרי תכלית שאינם נגמרים..ושהקשר בינם לבין המשרה המוצעת דמיוני לחלוטין ותלוש מהמציאות .
כן..ישנם ארגונים כל כך יצירתיים ( לשלילה) במכשלות אשר הם מציבים בפניך עד כי נדמה כי זו קונספירציה חוצת ארגונים וכי כל מי שקובע את אותן המכשלות רואה יותר מידי תכניות ראליטי...כן..ולך תסביר להם שאלו רק תכניות ולא ממש המציאות עצמה .
טוב ...מספיק לחשוב על הדברים האלו...אני אומר לעצמי , כשהמוזיקה בכיכר רבין הולכת וגוברת...
אני כבר מזמן בתוך מעגל העבודה מנסה ליצור..לחשוב יצירתי ולפרוץ דרך חדשה עבורי ועבור הארגון בו אני נמצא.
האווירה מתחילה להתחמם...עוד ועוד חולצות אדומות מתכנסות לכיכר..מתאספות להן מכל כיוון אפשרי.
כולם מסתכלים על כולם..
ספק מחפשים מכרים..
ספק בוחנים מי הגיע הפעם למרוץ ואולי פשוט סתם סקרנות אשר מזכירה לי הליכה ומפגשים מהסוג שיש רק ביום כיפור איי שם באמצע הכביש אשר הוחרם לטובת המרוץ.
המוזיקה הופכת קצבית מרגע לרגע..נכנסת לוורידים..מזרימה בי אנרגיה מדהימה, מחשמלת, מעוררת כל נים שקיים בגופי.
נדמה כי אם הזינוק היה ממש עכשיו הייתי פורץ בשעטה קדימה ושורף את המסלול,
במקום זה אני מסתפק בריקוד קליל למקצב המדהים..אחלה חימום..ויופי של מסיבה אדומה.
אני מסתכל סביב סביב...ההתכנסות הופכת לים של חולצות אדומות אשר מתכנסות להן כמו כדוריות דם אדומות המבקשות רק דבר אחד ..לפרוץ קדימה אל מחזור הדם ולשטוף את המסלול עד לנקודת הסיום
ולהכניס לרחובות תל אביב חיים מסוג שרק מרוץ לילי מלווה במקצבים מרקידים יכול לעשות.
טוב זה כבר ממש מגיע..תיפוף אחרון על תופי הענק מכריז על הזינוק...
ואז ..לרגע פתאום עלתה בליבי השאלה : מה הפעם הייתי כותב על החולצה ? מה באמת אני מבקש לעצמי כל כך ששווה לרשום על הגב בשעת הריצה?
טוב..יש לי כל כך הרבה לומר ...ועוד יותר לבקש שגם ים החולצות האדומות לא היה מספיק ממש ...
זהו...הריצה החלה.
זרם של אדרנלין מקפיץ אותי קדימה...
חייב להירגע..לשמור על קצב איטי ולהגביר בהדרגה .
ריצה עם עוד 15000 איש דומה משהו להתפרצות אוהדים אדירה לתוך מגרש כדורגל לאחר ניצחון הקבוצה...
איזו עוצמה מדהימה.
המחשבה מה הייתי כותב הפעם שלא כתבתי לא נותנת לי מנוח.
אבל אני ..בשעת ריצה חושב יותר טוב מאשר במצב מנוחה..המחשבות מסתדרות לאט לאט...
הנשימה נכנסת לקצב קבוע , הרגליים נעות בתזמון מושלם ..צעד אחר צעד.
בלי לשים לב הק"מ ה- 9 כבר הגיע. זהו...כן!!! זהו
מצאתי מה שכל כך רציתי לכתוב הפעם על החולצה.
מה שבאמת חסר לי כל כך בתקופה האחרונה .... א..ה..ב...ה !
אז זו החולצה שלא כתבתי הפעם :
" מחפש חברה אמיתית
שותפה לחיים "
רונן
Axelrod1@013.net.il זה הסיפור הקצר של הריצה שלי