ליאור כרמי - להתמסר לכל גריפה

יום ראשון, שש בבוקר בפארק הירקון, ליאור ואני רצות והשיחה מתגלגלת. קשה להאמין שהאשה השקטה הזו שרצה לצידי (ומדי פעם אני צריכה להזכיר לה להאט) הספיקה לייצג את ישראל בשתי אולימפיאדות, קטפה אינספור מדליות בתחרויות בינלאומיות חשובות, ואף הספיקה להשתתף באחת התחרויות האתגריות בעולם – האקו צ'אלנג' בניו-זילנד. ליאור כרמי בשיחה פתוחה על ספורט כדרך חיים, על האולימפיאדה ומה צריך על מנת להגיע לשם, וכל מה שביניהם. ליאור גם תתארח בפורום נשים בספורט במוצ"ש הקרוב, הכינו את השאלות!


ליאור כרמי (34) היא בעלת תואר ראשון בפיזיקה ומדעי הכוכבים (בהצטיינות) מאמנת כושר אישית, מלמדת מתמטיקה, וגם... קבלנית שיפוצים – מקצוע שהיא מדברת עליו עם הרבה התלהבות וברק בעיניים! ליאור שהספיקה לייצג את ישראל באולימפיאדת אטלנטה (1996) ובאולימפיאדת סידני (2000) בחתירה בקיאק ל-500 מטר, הספיקה לקטוף אינספור מדליות בתחרויות חתירה ברחבי העולם, אליפויות, גביעי עולם, אליפויות אירופה ועוד, פרשה לפני כשנתיים אבל לרגע לא הפסיקה עם הספורט.

איך התחלת עם הספורט?
האמת שכילדה לא בלטתי במיוחד בשום תחום: לא בלימודים, לא בספורט, סתם... ואז הגעתי לחוג שחייה. במסגרת החוג עשיתי קצת יותר ספורט מהממוצע, ופתאום הייתי טובה בספורט יחסית לכיתה. זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני באמת טובה במשהו. והיום, כבוגרת, אני יכולה לספר בדיעבד ששם התחלתי להבין את הקשר בין עבודה קשה ואימונים לבין הצלחה. וזה מה שדחף אותי להמשיך הלאה.

ואיך הגעת לחתירה?
אחרי כמה שנים כשחיינית, פרשתי מהשחייה, ופתאום התפנה לי זמן. באותה תקופה שני החברים הכי טובים שלי חתרו בקייקים, והם שכנעו אותי לבוא ולנסות, הבטיחו שיהיה כיף. ואכן היה כיף. וכך התחלתי עם הקייקים, מאז אני שם, עד לפני כשנתיים כשפרשתי.

ליאור כרמי: "צריך לדעת להתאמן חכם"

ספרי קצת על הדרך לאולימפיאדה: מה צריך בשביל להגיע לאולימפיאדה?
בשביל להגיע לאולימפיאדה לא מספיק כשרון, ולא מספיק לרצות חזק, אלא צריך גם את היכולת להיות טוטאלי למשהו, להתכוונן על זה, לחיות את זה. בתקופה שחתרתי, הקייקים לא היו הדבר החשוב בחיי, הקייקים היו החיים שלי.
לאנשים מהצד לא היה ברור איך אני מוותרת על כל הדברים האלו, אבל לי לא היתה שום דילמה. פשוט נורא רציתי את זה, ולוותר על דברים כמו מסיבות של תיכון פשוט לא נראה לי ויתור או הקרבה.

איך מתאמנים לאולימפיאדה?
קודם כל צריך לדעת להתאמן חכם, ואחרי זה להתאמן חזק, ולהתאמן הרבה, בסדר הזה. להתאמן חכם זה לעשות את האימון כלשונו וכרוחו. כמו שהוא כתוב בתכנית, וכמו שהתכוון המאמן. לשם כך צריך לנסות ולחשוב מה אני אמורה להפיק מהאימון הזה, ולוודא שאת מפיקה את זה מהאימון. אם זה אימון התאוששות, אז לוודא שהוא באמת התאוששות, אם זה אימון אירובי, לוודא שאני לא חורגת מהדופק האירובי. וכל הזמן לחשוב, לחשוב על כל תנועה, להתמסר לכל תנועה.

ואיך היה באולימפיאדה?
האמת שאולימפיאדה זה דומה מאוד לאליפות עולם, אבל גדול יותר, כי מתחרים בכל המקצועות באותו הזמן. וזה מה שמדהים באמת באירוע הזה: מסה של ספורטאים, מסה של אנשים.

באיזה מההישגים שלך את גאה במיוחד?
ב-2003 הגעתי למקום השלישי באליפות העולם וזה משהו שאני גאה בו במיוחד. מצד שני זה היה גם תחילת הסוף עבורי.

מה זאת אומרת תחילת הסוף?
היו אז שני מקצים באליפות: 500 מטר ו-1000 מטר. ב-500 מטר הגעתי בחצי הגמר למקום השני, ואז פסלו אותי בדיעבד. מקום בגמר היה מבטיח לי כרטיס לאולימפיאדה. יום אחרי זה לקחתי מקום שלישי ב-1000 מטר. אבל 1000 מטר הוא לא מקצוע אולימפי, ואז הפסיקו לי את כל המלגות והאימונים.
חזרתי מאליפות העולם חולה, הייתה לי שעלת שהתפתחה לדלקת ריאות, וכך נגוז החלום של אולימפיאדת אתונה. ניסיתי לעבוד ולהתאמן במקביל, כדי לממן את עצמי. בדיעבד למדתי שאי אפשר גם לעבוד בשיפוצים, וגם להתאמן ברצינות לאולימפיאדה בו זמנית.

נאלצת גם להתמודד עם פציעות קשות במהלך הקריירה שלך. איך עושים את זה?
פציעת הספורט הרצינית שלי הייתה בכתפיים, ונזקקתי לניתוחים. עברתי שני ניתוחים במרחק של ארבעה חודשים אחד מהשני, והשיקום היה ארוך ומייגע. בעיקר מנטלית.

איך צולחים תקופת פציעה שכזו?
בהתחלה עוברים כל יום בפני עצמו. פשוט יום אחרי יום. בתקופה הראשונה כל מה שחשבתי עליו היה לחזור לחתור. כשכבר אישרו לי לחתור, לא יכולתי לרדת למיים, לא יכולתי להרים את הקייק. ממש כמו נכה המאמן שלי היה סוחב לי את הקייק, ועוזר לי להתיישב ולהתארגן. בפעמים הראשונות שישבתי בקייק והתחלתי לחתור, זה היה הדבר הכי קשה בחיים שלי. עד שבשלב מסויים זה פשוט עבר.
זה סוג של עקשנות, שגרמה לי לקום למחרת ולעשות את זה שוב, למרות שלא נהניתי, ולמרות הכאבים.
ידעתי שאני רוצה לחזור לספורט, ורוב התקופה זה מה שעמד מול עיני. בדיעבד אולי לא הייתי עושה את זה ככה, אולי הייתי מפסיקה לחתור ומחפשת משהו אחר. וזה מסר חשוב שהייתי רוצה להעביר למי שעוסק בספורט באופן חובבני: תשמרו על הגוף שלכם. אם זו לא באמת שאיפת חייכם להגיע לאולימפיאדה, אפשר להמשיך לעסוק בספורט באופן חובבני ולא לשחוק את הגוף.

ב-2001 השתתפת בתחרות האקו צ'אלנג' בניו-זילנד. תחרות הנמשכת לאורך 500 קילומטר רצופים, שבמהלכם מטפסים 20,000 מטר, ודורשת יכולות של רכיבת שטח, ניווט, ראפטינג, טיפוס הרים, רכיבת סוסים, סנאפלינג וקייקים. ספרי קצת על האקו צ'אלנג'?
האמת שזה היה במקרה. היתה שלישיית גברים שהתאמנה לאקו'-צ'אלנג, והם חיפשו אישה. דרך יאיר קרני הם הגיעו אלי, וכמובן שמייד הסכמתי. היה לי חודש וחצי ללמוד מיומנויות חדשות כמו טיפוס, גלישה, הליכה בשלג עם קרמפונים (סנדלי קופים), רכיבת שטח, ועוד.
האקו צ'אלנג' היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי. והחוויה הזו לימדה אותי הרבה על עצמי, ועל היכולות שלי.

אקו צ'אלנג': "החוויה הזו לימדה אותי הרבה על עצמי, ועל היכולות שלי"

עם תואר בפיזיקה, ועם הכישורים שלך, יכולת לעשות הכל. איך הגעת להיות קבלנית שיפוצים?
האמת היא שפשוט התגלגלתי לזה. בהתחלה זה השתלב מצויין עם האימונים, פשוט כי זו עבודה נוחה מבחינת זמנים. עבדתי כפועלת, אני קבעתי את השעות ואת הימים. עבדתי הרבה בתקופות פגרה, ובתקופות אימונים קשות עבדתי פחות.
זו היתה אחת העבודות המזדמנות שעסקתי בהן תוך כדי הלימודים, ופשוט כשהתפנה לי זמן עבדתי יותר. מישהו ביקש ממני לצבוע אצלו בבית, ומשם זה התגלגל הלאה, ועברתי להיות קבלנית.

בנוסף את גם מאמנת כושר אישית. מה חשוב לך להעביר למתאמנים שלך?
המסר הכי חשוב שיש לי להעביר לכל אחד הוא לעסוק בספורט למען איכות חיים, למען הבריאות. ולא בשביל הישג ספורטיבי מרחיק לכת. כל אחד בהתאם לרקע שלו, לאורח החיים, לגיל וכו'.
למשל, הגיע אלי פעם מתאמן בן 43 שאף פעם לא עשה ספורט והחליט שהוא רוצה לרוץ מרתון. שכנעתי אותו לוותר. ולא מפני שאני חושבת שהוא לא יכול. כל מי שרוצה לרוץ מרתון, יכול לרוץ מרתון, אני רק לא חושבת שצריך. אני חושבת שהנזק, ואני מדברת על הנזק הגופני כמובן, גדול מהתועלת. אני בהחלט ממליצה למישהו כזה לרוץ, ולעשות ספורט, אבל מרתון זה קיצוני מדי.

ומה הלאה? מה התכניות שלך להמשך?
האמת היא שקשה לי להחליט, בא לי לעשות הכל. בא לי דוטורט בפיזיקה, בא לי קאמבק בחתירה, להתאמן לטריאתלון, או להוציא תואר בהנדסה ולהיות קבלנית בניין. אבל יש רק 24 שעות ביממה. וכמובן, אני גם רוצה להכנס להריון, אני רוצה ילדים.

ליאור תתארח בפורום נשים בספורט במוצאי שבת בשעה 20:00 ותענה על שאלות הגולשים.


ובפינת הפרגון: אלופת הארץ בטריאתלון נינה פקרמן מקבלת אופני נג"ש חדשים
קשה היה להשאר אדישים לסיפורה של אלופת ישראל בטריאתלון, נינה פקרמן, אשר כמעט ולא הגיעה לאליפות הארץ. זו הסיבה ששמחתי כל כך בשבוע שעבר לראות את נינה עם חיוך רחב על אופני נג"ש חדשים של חברת Orbea, מחברת DAA. כאן המקום להוסיף ולהזכיר שבשנים האחרונות רכבה נינה על אופניים שקיבלה מחברת סגל בייקס, יצרנית האופניים הישראלית (שגם נתנה חסות למרוץ האופניים לנשים ולטריאתלון נשים).

תענוג לראות עוד ועוד חברות שתומכות בספורטאיות ישראליות. כן ירבו!