זה פוסט תגובה (הר לעמק 2010)

זה פוסט תגובה

לסיפור הזה יש סוף טוב ולכן אתחיל מהסוף.

סוף הסיפור בצהרי שישי ה- 7.5.10 בשעה 11:00 – שבוע בדיוק לאחר טקס הסיום בתמרת – בחומוסיית האוטובוס הכחול בצומת כפר ברוך. הנוכחים באירוע: עדי שי – אולטרא-מרתוניסט וטריאתלט ואנוכי שהזדמן לי ללוות אותו בריצת האולטרא האחרונה שלו. המפגש הזה נדחה כמה פעמים ויצא אל הפועל כחגיגת סיום ריצת הר לעמק. ממרחק של שבוע הכול נראה יותר קל – עדי חזר הבוקר לרכב ואני באימו רביעי מאז שבת התפנקתי הבוקר בחצי מרתון שטח (1:47).

ההתחלה הייתה פחות מלבבת. כל אחד הגיע לאירוע הר-לעמק מטראומה אחרת. עדי נפגע במהלך רכיבה מרכב חולף. הוא סבל ממספר פציעות ושברים בצלעות ובכתף. פציעה שגרמה לו לוותר על איש הברזל בינואר ועל האולטרא במרץ. אני לעומתו דווקא השתתפתי באולטרא במרץ רק שבקילומטר ה-30 מעדתי על בור וסובבתי את הקרסול ומתחתי את הרצועה. עדי הגיע עדיין חבוש כדי לקחת אותי הביתה.

כיוון שריצת הר לעמק כרוכה בלוגיסטיקה וגם לא תכננתי לרוץ אולטרא נוסף אחרי הפציעה תכננתי להגיע כמלווה של עדי.

בשנה שעברה הגעתי למרוץ כמלווה עבור קובי אורן שרץ במקצה הזוגות. היה יום חם ובמהלך כל היום קיבלתי דיווחים ב- SMS מהחברים ב"חזית". באותו יום לאחר העבודה נסעתי עם אשתי לחתונה במרכז הארץ. בדרכנו חזרה עצרנו בתחנת הרכבת של כפר יהושוע. יצאתי לבוש בבגדי השבת – בתחנה כבר היו מספר רכבים – נראה הכי רחוק שאפשר ממישהו שאמור לבלות את השעות הקרובות בריצת שטח. לאחר מספר שעות המתנה הגיע הרץ שלי וכאמור רצנו עד לכפר ברוך שם המארגנים עצרו אותנו ולא נתנו לנו לסיים.

השנה נרשמתי כי חשבתי שיהיו תחנות עם שתייה ואוכל ולא רציתי לרוץ כפיראט. עד שהבנו שלא יהיה כלום תאריך הביטול עבר וכך מצאתי את עצמי רץ מספר 18 מלווה את רץ מספר 4.

ביום המרוץ אשתי הקפיצה אותי לרמת-ישי ומשם המשכתי עם עדי, חברתו והוריו שילוו אותנו ויספקו סיוע לוגיסטי בכל תחנה ותחנה (פרט לאבטליון).

זינקנו מכלא צלמון בשעה 14:00 חבורה קטנה של 12 איש. את רובם אני מכיר. את חלקם הרגע הכרתי לאחר התכתבויות בפורומים שונים.

אנשים טובים שהגיעו לסבול ביחד.

כמה תמונות.

כמה חיבוקים.

זינוק.

לאורך הדרך אני משתדל לרוץ בעליות כי ככה יותר קל לי - עדי הולך את רובן כי זו הטקטיקה שלו. אני מנופף לו ומחכה לו מדי פעם. בכל תחנה אני מחכה לו ויוצאים יחד לאחר התארגנות קצרה.

לקראת חנתון מגיעה מאחורי אחת הרביעיות ואני נחוש לא להיעקף ופותח מבער ימני – ניצחון קטן.

ביציאה מכעביה החושך יורד ואני מאט משמעותית כדי לא לסכן את הקרסול.

בזרזיר מצטרף אלינו מלווה נוסף ונדמה שעדי נהנה מ- second wind בקטעים הבאים.

באלוני אבא תוקף אותי כאב בטן ואני קצת משתרך מאחור עד שדה יעקב.

בקטע האספלט לכפר יהושע אני מגביר. ברכב מאחוריי מגיעים זוג חברים מהקריה שבאו לעודד ולספוג אווירה. יוסי יוצא מהרכב ורץ לצידי כמה מאות מטרים, ציפי נוהגת. מגיעים לתחנת רכבת העמק ואני מודיע לעדי שימשיך לבד כי לא נכון שהמלווה יאט את הרץ – אני מבטיח לחבור אליו בהמשך. בטייפון אני מוצא זמן להתפנות אבל מרגיש רע עוד יותר ונשכב על הרצפה כדי להעביר את הבחילה. אבא של עדי – נחום – מלווה אותו בקטעים הבאים ואני חובר אליו קצת לפני כפר ברוך. משם ממשיכים ליפעת – ופוגשים עוד חבר שלי שמתעד אותנו בוידיאו – ומתחילים בהעפלה לתמרת. אני מרגיש כמו חדש אחרי המנוחה ואת רוב הדרך ממילא עשינו בקצב קל או הליכה.

מגיעים לתמרת.

אני דוחף את עדי לפני לקו הסיום.

עדי מתחיל לבכות ואנו מחובקים על הפודיום.

היעד הושג – הוא הגיע לקו הסיום.

הייתי איתו 90 ק"מ מהדרך.

נשאר לי הצמיד הצהוב שמוטבע עליו " מרוץ שליחים הר לעמק".

עבור רוב האנשים זה ייראה כאילו כתוב עליו "משוגע שרץ יותר מדי".

מבחינתי כתוב על הצמיד "חבר"

מתי M2V2011???